מה עושים כשהילד בררן?
אין הורה שלא מכיר את הסצנה: הילד דוחף את הצלחת הצידה, עושה פרצוף חמוץ, ואומר "זה לא טעים לי". לפעמים זו עגבנייה שפתאום "מריחה מוזר", לפעמים זה צבע לא מוכר בצלחת, ולפעמים זו סתם עייפות או מצב רוח שפוגשים מזון לא מוכר – והתוצאה: "לא בא לי". אכילה בררנית היא תופעה נפוצה, במיוחד בגיל הרך, והיא גורמת לא פעם לתסכול הדדי – מצד הילד שלא מרוצה ומצד ההורה שמנסה להאכיל ולשמור על תזונה מאוזנת.
למה ילדים נהיים בררנים?
בררנות באכילה נובעת ממגוון סיבות – חלקן פיזיולוגיות, חלקן התפתחותיות וחלקן רגשיות. בגיל צעיר, החושים של הילד חדים במיוחד: טעמים חזקים או מרקמים מסוימים עלולים להיתפס כמאיימים. מנגנוני הגנה טבעיים גורמים להם לדחות טעמים חדשים, בעיקר אם אלה לא מוצגים בהדרגתיות. גם שליטה היא עניין משמעותי – ילד שמרגיש שאין לו הרבה שליטה על סדר היום, עשוי לנסות להרגיש שהוא שולט דווקא בצלחת.
לצד כל אלה, לסביבה יש תפקיד משמעותי. כשילד רואה הורה נבהל או מתעקש בנוקשות, הוא לומד שהאוכל הוא זירה למאבק – ולא חוויה. לעומת זאת, כשהתגובה סבלנית ונעימה, והאוכל מוגש בלי דרמה, הילד מרגיש ביטחון לנסות – בקצב שלו.
דרכי התמודדות – בלי מלחמות, עם הרבה סבלנות
אחת הטעויות הנפוצות ביותר בהתמודדות עם בררנות היא הפעלת לחץ: "אם לא תאכל, לא תקבל קינוח", או "אתה חייב לטעום לפחות שלוש כפיות". מסרים כאלה מעבירים לילד שהאוכל הוא מבחן ולא הנאה.
הנה מה שכן כדאי לעשות:
- המשיכו להציע בלי לחץ
מחקרים מראים שלפעמים דרושות עד 15 חשיפות למזון חדש עד שילד מוכן לטעום אותו. לא להיבהל מהדחייה – פשוט להגיש שוב, בנחת, בצורות שונות.
- ערבבו מוכר עם חדש
אם הילד אוהב פסטה – נסו להוסיף רוטב עם ירק חדש, או להציע בצד תוספת קטנה בצבעים מעניינים. הגשה של לחמניות ממולאות בטונה סטארקיסט, למשל, יכולה להיות דרך מעולה להכיר לו טעמים מהים, כשזה עטוף בבצק שהוא כבר אוהב.
- תנו לילד לבחור
שילוב הילד בהכנת האוכל – אפילו בבחירת המרכיבים או בסידור הצלחת – מחזק את תחושת השליטה ועשוי להפחית התנגדות.
- אל תמהרו לוותר על ערך תזונתי
גם אם הילד אוכל מספר מצומצם של מאכלים, חשוב לדאוג שהם יכללו ערכים חיוניים. חפשו מקורות של מזונות עשירים בברזל, במיוחד אם הירקות או הבשרים לא חביבים עליו, דגנים מועשרים, קטניות, ביצים או דגים משומרים.
אוכל פשוט שמפתה לטעום והגשה נכונה
אכילה בררנית לא אומרת שצריך להפוך את המטבח למעבדה קולינרית. לפעמים דווקא הפתרונות הכי פשוטים הם אלה שעובדים. למשל, טונה עם תירס וגזר מגורר, או שעועית עם קוביות תפוח ואורז, יכולים להוות בסיס מזין, טעים ובעיקר מהיר או אפילו ארוחה מוכנה שצריך רק לחמם כמו לאנץ' בוקס של סטארקיסט שמשלב טונה עם מגוון טעמים שונים ליצירת ארוחה מאוזנת.
גם ילדים בררנים זקוקים לגיוון, אבל במינון מדויק. כשמציעים מגוון מבוקר של שניים-שלושה מרכיבים בלבד בכל פעם, הילד לא מוצף, ומסוגל להתמודד טוב יותר עם חידושים. כדאי גם לזכור שלפעמים המרקם עושה את ההבדל: ילד שלא מוכן לטעום ברוקולי מאודה, עשוי להסכים לנסות אותו כשהוא מרוסק בפשטידה.
ולפני הכול – חשוב לשדר אמון. הורים רבים חווים לחץ כשהילד "לא אוכל מספיק", אך האמת היא שילדים יודעים לווסת רעב טוב יותר ממבוגרים – אם רק נאפשר להם.
חשוב לא פחות מה האווירה בזמן האוכל. ארוחה היא מקום לשיחה, קרבה ומשפחתיות.
וזהו אולי הסוד האמיתי בהתמודדות עם בררנות:
לא להתעקש שהילד יאכל כל דבר כדי שלא יהיה במתח בזמן הארוחה, אלא להבטיח שהוא יפגוש את האוכל עם פתיחות, סקרנות ונינוחות. כשאלה מתקיימים הסיכויים לבררנות פוחתים.
